החלטה בתיק ת"א 12435-09-10

1.         בפני בקשה לשומת הוצאות משפט על סך של 76,776 ש"ח.

2.         שומת ההוצאות כוללת:

א.         הוצאות הגעה של עדים מחו"ל ושהייתם בארץ.

ב.         הוצאות מתורגמן.

ג.          הוצאות בגין שכר מומחה.

ד.         הוצאות בגין שרותים נוטריוניים.

3.         המשיבה בתגובתה מבקשת לדחות הבקשה מהטעמים הבאים:

א.         אין מקום לפסיקת הוצאות נוספת שכן החלטת ההוצאת כבר ניתנה - הסכום שקצב ביהמ"ש על סך של 30,000 ש"ח לחובת המשיבה עם פסה"ד, כולל בחובו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כסכום כולל.

ב.         הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכוללת ערב רב של קבלות ללא פירוט והסבר.

ג.          ההוצאות הנטענות אינן סבירות, אינן מידתיות ואינן הכרחיות.

ד.         העדים ששהו בישראל בתקופה הנטענת, גם ניצלו תקופה זו על מנת לבקר אצל לקוחות המבקשת בישראל.

ה.         היה אפשר לחסוך את הוצאות הגעת העדים ע"י קיום ישיבות בשיחות ועידה בטלפון או בוידאו.

4.         בתשובה לתגובה טענה המבקשת כדלקמן:

א.         ביהמ"ש פסק אך ורק שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ש"ח ולא כלל בסכום זה את הוצאות המשפט.

ב.         ההוצאות שהוצאו הן סבירות, בין היתר לנוכח העובדה כי היו צריכים להגיע עדים מאיטליה ולנהל הליכים בישראל.

ג.          ההוצאות שהוצאו היו הכרחיים לצורך ניהול המשפט.

ד.         אין צורך בבקשה זו לצרף תצהיר וזאת לפי לשונה של תקנה 513(2) לתקסד"א.

דיון והכרעה

5.         בפסה"ד קבעתי (בסעיף 121) כי התובעת (המשיבה דנן) תשלם לנתבעת (המבקשת דנן) "הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 30,000 ש"ח".